בכל פעם שאני מבינה משהו, ממש מבינה, אני מרגישה בגוף משהו אצלי זז; מרגישה ממש משהו, חולף בי איזה גל. והבנתי: כל הבנה היא בעצם

לא פלא שפגשתי אריה. הנה חלק מהעובדות: רחוב רות, ירושלים, ליד בית מספר שש, הוא הגיע מצפון, לא הלך כי אם ריחף; זו היתה ריצה

אֲנִי דּוֹבֶרֶת שֶׁבַע שָׂפוֹת וְכֻלָּן עִבְרִית. דְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת בִּשְׁנָתִי, נֶאֱמָרִים בְּעִבְרִית; בַּשִּׁשִּׁית. שְֹמֹאלִי נִשְׁלַחַת אֶל עֵט, וְאֵלַי מַפְלִיגָה מַחְבֶּרֶת. בְּעֵינַי עֲצוּמוֹת הַמַּחְבֶּרֶת חַלּוֹן לְמַרְאוֹת

הגעתי מוקדם וישבתי בצל אורנים, וראיתי שועלי שמש בת ערבּיים מרצדים בצמח שיבולי. לצמח קוראים זנב־ארנבת ביצני, או בשמו הבוטני – לַגוּרוּס אוֹבָטוּס. ואני, שאוהבת