אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת זֶה אַחֶרֶת. עָמַדְנוּ כְּבָר עַל פִּי הַר הַגַּעַשׁ, עֲנָנִים דְּחוּסִים בְּפַחַד, לָבָה רוֹתַחַת, עֵינַיִם עֲצוּמוֹת. מְחַכִּים.   אִי אֶפְשָׁר לְיַפּוֹת אֶת

אֲנִי נִכְשָׁל בַּדִּבּוּר. לַמִּלִּים בְּעִבְרִית יֵשׁ מִגְדָּר בָּרוּר, תֹּאַר, פֹּעַל וְשֵׁם, אֲבָל אֲנִי מוֹדֶה, אֲנִי אָשֵׁם, מְנַסֶּה לְדַבֵּר לְלֹא מִין, אוֹ חוֹשֵׁב עַל זֶה וְלֹא

נִסִּיתִי לִכְתֹּב לְךָ בִּמְקוֹם לָךְ וְחָשַׁבְתִּי אֵיךְ הָעִבְרִית, מִחוּץ לַשִּׁירִים, מְאַפְשֶׁרֶת לֹא לְהַחְלִיט. כָּתַבְתִּי אַתָּה וְלֹא אַתְּ, רַק אוֹת אַחַת, הוֹפֶכֶת עוֹלָמוֹת, וְחָשַׁבְתִּי אֵיךְ הַדַּף