אַתְּ עוֹזֶבֶת אוֹתִי וְנֶעְלָם לָךְ הַגְּבוּל. הַאִם אֶפְרַע אֶת הַשֵּׁנָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ צֵל חָרוּךְ שֶׁל זִקְפָּתִי?   אַתְּ נוֹשֶׁבֶת מֵעָלַי. פֶּרַח שִׁגְיוֹנוֹתַי כָּבֵד לָךְ.

  הָיִיתִי כְּבָר בַּצַּעַר הַזֶּה נַחְשׁוֹל אַחַר נַחְשׁוֹל. שָׁבִיתִי אֶת הֶמְיַת הַמַּיִם, הִלַּת הָאוֹר.   צָעַדְתִּי כָּאן אַף לֹא אִישׁ שָׂם לֵב; הִשְׁאַרְתִּי פֵּרוּרִים לְמִקְרֶה