בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַתְּנוּעָה, וּלְשׁוֹנִי הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת בֵּין שְׂפָתַי. וָאֶמְצָא לְעַצְמִי רֶוַח לִנְשִׁימָה שְׁלֵמָה. וָאֹמַר: לְשׁוֹנִי הִיא שֶׁיָּצְרָה בִּי מִרְוָח בֵּין הַתֹּהוּ לַבֹּהוּ, שֶׁהִבְדִּילָה בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ.

כַּפּוֹתַי אֵינָן מוֹתִירוֹת סִימָנִים בָּאֲדָמָה הַמְּרֻפֶּדֶת שַׁלֶּכֶת, מְרַשְׁרֶשֶׁת צָהֹבְכְּתַמְדָּם. בְּרַעֲמָתִי כְּבָר דָּהוּ הַצְּבָעִים. רַק פַּס אוֹר חִוֵּר נוֹתַר, מִטַּשְׁטֵשׁ לְנֶגֶד עֵינַי.   אַף עַל פִּי