הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לֹא פֶּתֶק בְּבַקְבּוּק. אַל תָּבוֹא לְהצִיל אוֹתִי. אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת זֹאת שֶתְּנַגֵּן בַּנֵּבֶל. לִפְרֹץ לַשְּׁאוֹל וּלְהָגִיחַ, נוֹשֵׂאת אָהוּב בְּזְּרוֹעוֹתַי. לְהִסְתַּכֵּן בְּשִׁיר, וְלֹא

אֲנִי הַצִפּוֹר שֶׁמְאִטָּה, וְכָךְ מְאָבֶּדֶת אֶת מְקוֹמָהּ בַּלַּהַק הַקָּרִיר שֶׁמִּתְרוֹמֵם כְּמוֹ יָד גְּדוֹלָה, חוֹלֵף מֵעַל לָעִיר, בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ פָּנִים, לְרֶגַע מְעֹרָה לְגַמְרֵי בַּשָּׁמַיִם   – הוֹלֶכֶת

בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים דּוֹעֲכִים בִּזְרוֹעוֹת נְעָרוֹת פִילִיפִּינִיוֹת, מְסַפְּרִים לָהֶן בְּפוֹלָנִית דְּבָרִים שֶלא סִפְּרוּ חַיִּים שְׁלֵמִים לַיְלָדִים. בְּעוֹד

הָאִישׁ שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹשֵׁב לַשֻּׁלְחן. הָאִשָׁה שֶׁבְּקֹשִי הגִיעָה מַגִישָׁה לוֹ עֻגַּת שְׁזִיפִים. זֶה הַבַּיִת שֶׁלִי: טוֹב פֹּה. בָּטוּחַ. אִמָּא נִשְׁעֶנֶת עַל אַבָּא. אַבָּא נִשְׁעָן