בָּעִיר הָעַתִּיקָה לֵב הֶעָבָר פּוֹעֵם עַד שֶׁמַּתִּישִׁים הַתַּיָּרִים. יוֹתֵר מִשֶּׁנּוּכַל לִסְמֹךְ עַל לִמְצֹא אֶת יֵשׁוּ נוּכַל לָשִׂים מִבְטַחֵנוּ שֶׁנִּמְצָא פָלָאפֶל. אֲנִי צוֹעֶדֶת אַחֲרֶיךָ, אוֹ שֶׁאַתָּה

בֵּין אַבָּא לְבֵינִי עוֹמֵד הַזְּמַן וְגַם הָאִמָּא כְּבָר לֹא נִפְסֹק יָדַיִם זוֹ אֶל זוֹ. וְאֵין עוֹד גֶּבֶר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁיְּנַקֵּר עַל לֶחִי, יֶאֱסֹף לְגֻמַּת בֵּית שֶׁחִי.

יֵשׁ לִי כִּיס בֵּין הָרַגְלַיִם. אֵינֶנִּי שׁוֹמֶרֶת בּוֹ דָּבָר מִלְּבַד חַפּוּתִי. כְּבָר הָיָה בּוֹ אֶגְרוֹף וְגַם זֶרַע. צִמְּחָה בּוֹ תְּאֵנָה וְהִסְגִּילָה וּסְגֻלּוֹתֶיהָ צִמְּחוּ נְטָעִים גַּם