הַזִּכָּרוֹן כְּעָלִים נוֹשְׁרִים מֵעֵץ, לֹא מִתְפַּזֵּר שָׁוֶה בְּשָׁוֶה עַל הֶעָבָר.   הָעֵץ אוֹגֵר בְּתוֹכוֹ רוּחַ וּמִתְנוֹעֵעַ, מַמְשִׁיךְ מִשְׁפָּט שֶׁאַחֵר הִתְחִיל.   הַתִּינוֹק מוֹשִׁיט יָד מוֹשֵׁךְ

אַבָּא מְחַבֵּק תִּינוֹק כְּפִגּוּם הַנִּשְׁעָן עַל בִּנְיָן   לוֹחֵשׁ – אֲנִי הֶעָבָר שֶׁלְּךָ כְּפִי שֶׁמּוֹצָא קָלִיעַ בַּתַּרְמִיל; אֲנִי הַהֹוֶה שֶׁלְּךָ, גֶּשֶׁר שֶׁשָּׁכַח מֵעַל מָה נִבְנָה.

הַתִּינוֹק יָשֵׁן, אָבִיו כּוֹתֵב לוֹ.   הוּא כּוֹתֵב לוֹ עַל אַהֲבָּא, עַל אֶלֶף אֲוָזִים וּפִתְאוֹם בַּרְוָז, הוּא כּוֹתֵב הוֹרוֹסְקוֹפּ חָדָשׁ לְהַצִּילוֹ מֵהַיָּשָׁן;    אוֹ מְחַבֵּר תְּפִלָּה