• דרש

  • פשט

עֶרֶב חָצוּי

עֶרֶב חָצוּי:

עֲרָפֶל מִיָּמִין

וְצַלֶּקֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׂמֹאל,

בָּאֲוִיר יֵשׁ תָּמִיד מָה לִרְאוֹת וְלִזְכֹּר,

בָּאֲוִיר יֵשׁ כִּמְעַט הַכֹּל.

 

וְדוֹמֶה שֶׁרוּחוֹת רְפָאִים מִתְקָרְבוֹת

מֵרָאשֵׁי אֲרָבוֹת בִּפְסִיעוֹת עֲנָק

וְהָעִיר מִתְעַלֶּפֶת מֵרַב הֲזָיוֹת

וּמֵרַב מַבָּטִים לְמֶרְחָק.

 

עֶרֶב חָצוּי וְנִפְלָא:

אֲנָשִׁים עַל יָרֵחַ, הוֹלְכִים לְאַט,

בִּתְנוּעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל רִיצָה.

אוֹסְפִים אֲבָנִים מִיְּמֵי בְּרֵאשִׁית

אֶל תּוֹךְ מְרִיצָה.

 

וּלְמַטָּה שׁוּרוֹת גְּמַלִּים בַּמִּדְבָּר

לוֹחְכוֹת צִמְחֵי חוֹל מְשֻׁנִּים

וְרַכֶּבֶת הָרִים מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי

וּבְקֶרֶן הָרְחוֹב מוֹכְרִים עַרְמוֹנִים.

 

עֶרֶב חָצוּי: הַיָּרֵחַ מָלֵא

בָּאַרְגָּז, עַל חַלּוֹן, הַצְּנוֹנִית נוֹבֶטֶת,

יָרֵחַ מָלֵא שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים

וְעִיר מְלֵאָה אִי-שֶׁקֶט.

 

כִּי הָעִיר לֹא שְׁקֵטָה, הִיא אֵינֶנָּה

שְׁקֵטָה,

כִּי הָעֶרֶב חָצוּי וּפָצוּעַ,

יָרֵחַ מֻכֶּה שִׁגָּעוֹן נְחִיתָה

מִסְתַּכֵּל בָּהּ, עָתִיק וּשְׁסוּעַ

 

כַּסַּב שֶׁגִּלּוּ עֶרְוָתוֹ בָּרַבִּים

הוּא מֻטָּל עַל צִדּוֹ הַלָּבָן,

מִתַּחַת לִשְׁבִיל הֶחָלָב הַגָּדוֹל

חוֹרֶקֶת בְּשֶׁקֶט עֶגְלַת הַחַלְבָן.

 

וְהַזְּמַן מְגַלְגֵּל אֶת עֵינָיו הָרֵיקוֹת

מוּל שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים

וּתְלַת אוֹפַן.