• דרש

  • פשט

התופת

מֻכַּת אוֹרוֹת, רוֹעֶדֶת פַּעַם אַחַר

פַּעַם כְּנֵסִיָּה אֲפֵלָה שֶׁל זְרוֹעוֹת מִתְחַנְּנוֹת.

עֲצֵי פְּלַסְטִיק, שִׁמְשִׁיּוֹת – דִּמּוּיִּים מְגֻחֲכִים

לְרַכֵּךְ תַּאֲוַת בָּשָׂר – שֵׂעָר צָבוּעַ מִתְנַפֵּץ עַל פְּנֵי

מוּלָטִית, יָד מִתְעַסֶּקֶת בְּאַגָּן רָזֶה.

 

רָאִיתִי, בְּעוֹד הַלַּיְלָה מִתְעַבֶּה

גֶּבֶר לְבֶן שֵׂעָר, חֻלְצָה פְּתוּחָה

וְעַל בִּרְכָּיו שָׁלוֹשׁ

מִתְפַּתְּלוֹת לְהִמָּלֵט אוֹ גּוֹהֲרוֹת,

וְאֶת הַצְּחוֹק הֶעָמֹק, חֲבֵרָיו עַל סַפּוֹת

רַכּוֹת, תְּמָנוּן הַיָּדַיִם, אַרְנְקֵי עוֹר וְכוֹסוֹת.

 

מִבְטָא טֶקְסָנִי נוֹ‏בֵר בָּאֲוִיר הָאדֶס אוֹ צְעָדִים קַלִּים

שֶׁל קַח וְתֵן, בְּרִיחַ מַטְבְּעוֹת עַל מִפְתַּח הֶחָזֶה.

הָיוּ שָׁם צִפּוֹרִים, בִּלְשׁוֹן הַפְרָזָה, וְצַיִד

בַּאֲחֻזּוֹת גְּדוֹלוֹת וְקוֹדְרוֹת, הַדָּבָר

שֶׁמְּכֻנֶּה מָמוֹן, קַרְחוֹן

אִטִּי וּמְגֻשָּׁם.