אָבִיהָ הָיָה מִין רוֹדָן קָטָן,
אִמָּהּ הָיְתָה מֻפְנֶמֶת.
סִגְנוֹנָהּ הָיָה בֶּאֱמֶת מְעֻדָּן,
יוֹמָנֶיהָ הָיוּ עַל אֱמֶת.
עֵינֶיהָ שִׁקְּפוּ מְנוֹרוֹת עַתִּיקוֹת,
מְנוֹרוֹת עַתִּיקוֹת אֶת עֵינֶיהָ.
הָיָה לָהּ יֹפִי בִּלְתִּי-מוּבָן.
הָיָה לָהּ מַחֲבוֹא שׁוֹפֵעַ.
קְמָטֶיהָ הֶעֱמִיקוּ בִּרְבוֹת הַמַּכּוֹת
סְבִיב פִּיָּה, מִצְחָהּ, רַקּוֹתֶיהָ.
כְּשֶׁרָאִיתִי תַּצְלוּם רָצִיתִי לִבְכּוֹת,
דִּמְעוֹתַי לֹא הָיוּ עַל חַיֶּיהָ.
אָהַבְתִּי אוֹתָהּ, אָהַבְתִּי מְאֹד,
אוּלַי בִּזְכוּת מַכּוֹת הוֹרֶיהָ.
