שירים

"למנצח על אילת השחר מזמור לדוד: אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי:" (תהילים כב, א-ב)   "וכעת

"הכול, הכול הולכים למקום אחד. הולכים בגופם, ברוחם, גם במחשבותיהם היותר נעלות, גם ברעיונות נצח – ועפר יכסם. איש לא

לוּ רָצִיתִי מְאֹד מְאֹד לְהִתְחַתֵּן, הָיִיתִי מְאֹד מְאֹד מִתְחַתֶּנֶת. הָיִיתִי מִתְחַתֶּנֶת יוֹתֵר מִכָּל אֶחָד אַחֵר. יוֹמָם וָלַיְלָה.   לוּ רָצִיתִי

שֶׁלְּחַנֵּךְ מִבְּלִי הַלֵּבלֹא . יָשַׁבְתִּי סְבִיבִי לְחַנֵּךְ וְלֹא לִבִּי . לְאָרִיסְטוֹ לְהַגִּידבָּהִיתִי , אֶת וְהִתְעַקַּשְׁתִּי בַּגְרוּתהָיִיתִי בְּעִקָּר כָּל שֶׁחָלְפָה .

אֲנָשִׁים נוֹשְׁרִים מֵעֵץ הַדַּעַת, נִתָּקִים, צוֹנְחִים קָרוֹב, קָרוֹב מִדַּי. הַנּוֹתָרִים מַטְאַטְאִים, עוֹרְמִים, מַעֲמִידִים פְּנֵי קוֹבְרִים וּבְחֶשְׁכַת הַשִּׁגְרָה, מִתְגַּנְּבִים בַּחֲזָרָה וּמַחֲזִירִים

לְאַחַר שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי זְמַן רַב, נִסִּיתִי. זַרְזִיף חָלוּד, גִּהוּקִים. הַשְׁפְּרָצוֹת בִּלְתִּי רְצוֹנִיּוֹת הִשְׁתַּתְּקוּיוֹת חֲנוּקוֹת. אַשְׁאִיר אֶת הַבֶּרֶז הַפָּתוּחַ, אַמְתִּין לְשֶׁטֶף

בַּיּוֹם שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה נִסִּיתִי לִכְתֹּב שִׁיר. יָצָא רַק בַּיִת.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נוֹפְלִים שֶׁאִישׁ לֹא תָּפַס בַּזְּמַן. בִּלְתִּי נִתְפָּסִים. חִיּוּךְ אֶחָד שֶׁל יֶלֶד בְּלוֹרִיתִי תּוֹפֵס אוֹתִי. כָּל כָּךְ רוֹצָה

לוּחַ הַשָּׁנָה מַרְאֶה יוֹם רָגִיל וּמִי אֲנִי שֶׁאֶתְוַכֵּחַ עִם זֶה? אַתָּה וַאֲנִי חוֹלְקִים יָמִים רְגִילִים לֹא מְעַטִּים. בּוֹצְעִים אוֹתָם יַחַד

בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר, בְּבֵית הַקָּפֶה, יוֹשֵׁב אָדָם וְגוֹמֵעַ בַּצָּמָא אֶת מוֹדְעוֹת הָאֵבֶל. אֶת הַמֵּתִים שֶׁל סוֹף הַשָּׁבוּעַ. בְּתָנָ"ךְ כָּתוּב "וַיִּשְׁבֹּת

מַיִם עוֹלִים בַּמַּעֲלִית מַיִם מְחַפְּשִׂים אַחֲרֵינוּ בִּכְתֹבֶת מְגוּרֵינוּ מַיִם נוֹקְבִים בִּשְׁמֵנוּ בִּמְדֻיָּק דּוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמֵנוּ מַיִם מִשָּׁעָה שֶׁמְּצָאוּנוּ נֶעֱרָמִים בֵּינֵינוּ וּבָנוּ

אַתְּ חַיָּה עִם עַצְמֵךְ בְּרַכּוּת מְסֻיֶּמֶת אַךְ לֹא כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים כָּל הַדְּבָרִים רַשָּׁאִים לְהֵחָתֵךְ לַדְּבָרִים יֶשְׁנָהּ דֶּרֶךְ אַכְזָרִית

לֹא הָיְתָה בְּזֶה קְדֻשָּׁה הָיָה בְּזֶה רָעָב גָּדוֹל וּבִימֵי שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר הָיִינוּ גּוֹנְבִים קוּרָאסוֹנִים מֵהַסּוּפֶּר בְּקִרְיַת שְׁמוֹנָה מִי שֶׁרָעֵב מֻתָּר

כָּל הַשִּׁירִים נִכְתָּבִים אֵלֶיךָ. אֲנִי עֲדַיִן חוֹשֶׁבֶת עָלֵינוּ שׁוֹכְבִים וְאִם אֲנִי חוֹשֶׁבֶת חָזָק אֲנִי מַרְגִּישָׁה אוֹתְךָ זָז אֵי שָׁם בָּעוֹלָם.

אִשָּׁה הָרָה מְנִיחָה אֶת הַדַּעַת אִשָּׁה הָרָה מְאִירִים לָהּ פָּנִים אִשָּׁה הָרָה נִגָּשִׁים בְּרֹךְ לִקְרָאתָהּ שֶׁלֹּא לְהַבְהִילָהּ מַמְתִּינִים לָהּ בְּסַבְלָנוּת

חָלַמְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת יְחֵפוֹת עַל הַמַּדְרֵגוֹת שְׁתֵּינוּ בְּנוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה אַתְּ בְּדִיּוּק הִתְחַתַּנְתְּ, אֲנִי מָה שֶׁאֲנִי תָּמִיד עִשַּׁנְתְּ סִיגַרְיוֹת טַיְם,

אַתָּה חַיָּב לְהָבִין לֹא יָכֹלְתִּי אַחֶרֶת זֶה הָלַךְ וְנִכְתַּב וְנִצְרַב וְהִמְשִׁיךְ   הַטַּעַם שֶׁל הַפֶּצַע מֵעִיר אוֹתִי בַּלַּיְלָה אֲנִי זוֹכֶרֶת

אִשָּׁה לְמִי אַתְּ שַׁיֶּכֶת לְמִי שַׁיָּכִים הַכְּתָמִים בְּתַחְתּוֹנַיִךְ לְמִי שַׁיָּךְ הָרֵיחַ לְמִי שַׁיָּכוֹת תְּעָלוֹתַיִךְ אִשָּׁה לְמִי שַׁיָּךְ הֵעָדְרֵךְ לְמִי שַׁיָּךְ