שירים

  • דרש

  • פשט

אסתר אטינגר

אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל בָּרַעַשׁ הַזֶּה, שְׁמַע קוֹלֵנוּ בְּקָקוֹפוֹנְיָה, בַּבְּלִיל הַזֶּה בַּפְּקַעַת הַסְּבוּכָה פְּתוּלַת הַחוּטִים לִשְׁמֹעַ מַשֶּׁהוּ? בַּכְּנִיסָה לְבֵית הַחוֹלִים

יהודה עמיחי

כִּי עֵת עַכְשָׁו. הַחֲצֵרוֹת רֵיקוֹת, וּמַחֲצִית חַיַּי בְּצֵל מַחֲצִיתָם הָאַחֲרוֹנָה. וְרַק שָׁלוֹם וְשְׁנֵי בְּרוֹשִׁים. דִּבּוּר אֶחָד. מִי עוֹד יֹאמַר וּמִי

יהודה עמיחי

אָבִי, מַלְכּי, אַהֲבַת חִנָּם וְשִׂנְאַת חִנָּם עָשׂוּ אֶת פָּנַי כִפְנֵי הָאָרֶץ הַחֲרֵבָה הַזֹּאת. הַשָּׁנִים הָפְכוּ אוֹתִי לַטּוֹעֵם שֶׁל כְּאֵבִים. כְּמוֹ