אֲנִי חַיָּה בִּמְחִלַּת הָאַרְנָב שֶׁל הַמּוֹנוֹטוֹנִיּוּת
בִּכְלוּב שִׁירָה עָשׂוּי צַלְעוֹת לִוְיָתָן.
אַל תַּגִּידוּ לִי שֶׁזּוֹהִי אֳנִיָּה שׁוֹבֶרֶת קֶרַח
אוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ מֵעַל יְעָרוֹת אֲפֵלִים.
אֲנִי חוֹשֶׁדֶת שֶׁהַשִּׁירָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּי
הוֹדֶפֶת אוֹתִי לַחֹר הָאָפֵל הַזֶּה
מְשַׂחֶקֶת רְאִינוֹעַ עַל גַּבֵּי עַפְעַפַּי
מְטַיֶּלֶת לִי עַל פְּנֵי נוֹפִים גֵּנֵטִיִּים
מַעֲמִידָה פָּנִים שֶׁאֵלֶּה סִרְטֵי מֶתַח.
בְּתוֹר חַיָּה נְטוּלַת עֵינַיִם
חֲפַרְפֶּרֶת מָסָרְתִּית פִּכַּחַת מִמֶּנָּה
בּוֹחֶשֶׁת בִּתְשׁוּקָתִי לְעָרִים סְמוּיוֹת,
הִימַלְיוֹנִי אוֹ פוֹרְמוֹנִיזְיָה,
מִצְטַיֶּדֶת בְּדַרְכּוֹנִים שֶׁעָבַר זְמַנָּם
וּמְבַדְיֶנֶת אֶת חֲתִימָתִי.