לוּ הָיוּ שְׁתֵּי יָדַי
אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר,
הָיִיתִי עַל הָאֹפֶק מִתְמַתַּחַת לְאִטִּי
אוֹ מַהֵר
וְצַוָּארִי שׁוֹטַחַת עַל הַחוֹל
לִרְאוֹת סְבִיבִי
הַרְבֵּה יוֹתֵר
וְלַסִּירוֹת שֶׁעַל הַיָּם הָיִיתִי מְנַחֶשֶׁת
מָה יָבוֹא
וְאִם יִהְיֶה אַחֵר
וְאֵדַע שֶׁהַסִּירוֹת הַיְּשָׁנוֹת
אֵינָן שָׁבוֹת לַחוֹף
אִם הַלֵּב שֶׁבְּתוֹכָן אַחֵר.
