עַל מַדְרֵגוֹת כִּכַּר דַּאם

בְּנֵי אָדָם מְסֻמָּמִים

עֲצֵי-דַּעַת הֲפוּכִים צוֹמְחִים בָּהֶם.

עַל דַּעַת שְׁפִּינוֹזָה גַּם אֵלֶּה בֵּאֱלֹהִים

אִינְדִיפֵרֶנְטִי אֵינְסוֹפִי

גַּם הָאִשָּׁה מֵרְחוֹב הַחַלּוֹנוֹת, וְהִיא זוֹנָה

יָפָה מִכָּל אִשָּׁה בַּמְּצִיאוּת אוֹ בִּתְמוּנָה.

בְּמָקוֹם אַחֵר, בִּזְמַן אַחֵר, אוּלַי הָיְתָה מֻכְתֶּרֶת

אֵשֶׁת אֱלֹהִים. אֲנִי, עַכְשָׁו,

עוֹלוֹת בִּי שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ

מַדּוּעַ, לָמָּה, אֵיךְ וְכַנְּכְנָס בָּהֶן

מִתְּחוּם הַשֵּׂכֶל הַמֻּגְבָּל, וְעַל כֻּלָּן

מִתּוֹךְ הַנֶּפֶשׁ הַנִּפְעֶלֶת צָפָה וְעוֹלָה

חֶמְלָה, עַל הָעוֹלָם, עָלֶיהָ, וְעָלַי.

וְהַמְּסֻמָּמִים יוֹדְעִים עַצְמָם כֵּאֱלֹהִים

וְנִפְטָרִים מִכָּל זִקָּה אֶל הַזּוּלַת

אֶל הָעוֹלָם, מִן הַחֶמְלָה.