אוֹתוֹ רְחוֹב, מֶרְחָק שֶׁל בְּלוֹק, גָּרָה זוֹנָה, שְׁמֵנָה, כְּמוֹ בַּסְּפָרִים, וּבַעֲלָהּ שֶׁלֹּא מוֹצִיא מִלָּה, עִם עוֹר וָרֹד, פָּנִים שֶׁל יֶלֶד מְפַגֵּר אוֹ סְתָם בַּיְשָׁן וְתִמְהוֹנִי,

לֹא, אֲפִלּוּ אֵינִי מִתְכַּוֵּן לְנַסּוֹת לְתָאֵר בִּמְעֻדָּן – זוֹ מִלָּה מְדֻיֶּקֶת – אֶת דְּמוּתָהּ מִכְנָסַיִם רַכִּים, אֲרֻכִּים (וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר דַּקִּיקִים פֵּרוּשׁוֹ מַלְמָלָה, הִלָּה הַמְמַעֶטֶת מִכֹּבֶד

אַתָּה כְּבָר בֶּן-אָדָם, מַתְחִיל לִהְיוֹת, תּוּכַל לָדַעַת, כְּשֶׁתּוּכַל לְהִתְנַהֵג קְצָת בֶּן-זוֹנָה – בַּחֶדֶר, בַּמָּלוֹן, שַלֵּם לָהּ כְּשֶׁתֹּאמַר, כְּלוֹמַר – לִפְנֵי, הַנַּח לָהּ לְהָסִיר אֶת הַבְּגָדִים,